החלטה בתיק ע"ע 7185-10-12

זוהי בקשתה של המשיבה לערעור שבנדון, לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

רקע כללי

1.           המערער הועסק אצל המשיבה כמנהל חשבונות משנת 1996 עד ליום 31.8.08.

               לטענת המשיבה בכתב התביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, (תיק עב 1554/09), בחודש אפריל 2008 פנה הנתבע להנהלת בית החולים וביקש לסיים את עבודתו, המשיבה נענתה לבקשה וביום 23.5.08 נחתם הסכם פרישה במסגרתו הסכימה המשיבה לשלם למערער לפנים משורת הדין פיצויי פיטורים, על אף שלא פוטר.

לטענת המשיבה, כבר בימי העבודה הראשונים של מחליפו של המערער הוא מצא אי התאמה בין מערכת החשבונות הפנימית בבית החולים לבין דף החשבון של המשיבה, ובהמשך, לאחר בדיקות מקיפות התברר למשיבה כי המערער גנב ממנה במשך תקופת עבודתו סכום העולה על 2,500,000 ש"ח, זאת, כאשר הוא נקט בפעולות (שפורטו בכתב התביעה המתוקן) כדי להסתיר את החסרים.

בתחילה הגישה המשיבה תביעה כנגד המערער, לחייבו בהחזר סך של 860,459 ש"ח אשר לטענתה גנב מבית החולים ושלשל לכיסו תוך מעילה באמון במסגרת תפקידו, וכן עתרה להכריז כי הסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים ביום 23.5.08 בטל וכי המערער אינו זכאי לפיצויי פיטורים ו/או לכל תשלום אחר בגין זכויות סוציאליות.

בהמשך, ברשות בית הדין, הגישה המשיבה ביום 23.8.09 כתב תביעה מתוקן, שלא כלל סעד כספי, אלא כל שהתבקש בו הוא להורות כי:

א.        הסכם הפרישה שנחתם עם המערער בטל ו/או מבוטל;

ב.         המערער אינו זכאי לפיצויי פיטורים ו/או לכל תשלום אחר בין זכויות סוציאליות, לרבות פיצוי פרישה וכיו"ב, כספים המוחזקים אצל קרן פיצויים ו/או סכומים שהופרשו להבטחת זכויות או פיצויים יועברו למשיבה.

כעולה מפסק דינו של בית הדין קמא, במהלך שמיעת ההוכחות בפניו, לא הובאה כל ראיה מטעם המערער, שכן ככל הנראה בזמן שמיעת העדויות בתיק המערער התגורר בחו"ל עם משפחתו, ללא כוונה לחזור.

2.           בפסק דינו מיום 26/10/11 קבע מותב בית הדין קמא (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור גב' ברכה נודלר ומר יהודה ברקן), כי המערער היה יכול להפריך את ראיות המשיבה, אך בחר שלא לעשות כן. בשל כך, ראשית הראיה אשר עולה מעדויות המשיבה לא נסתרה, ולכן קבע בית הדין כי הוכח שהמערער עשה מעשים שלא כדין, מעל באמון המשיבה במסגרת תפקידו כמנהל חשבונות, תקופה ארוכה, וגרם לבית החולים נזק במאות אלפי שקלים חדשים.

עוד קבע בית הדין קמא כי כאשר מעל העובד באמון מעבידיו, נדמה שאין הוא זכאי עוד לפריבילגיה של קבלת פיצויי פיטורים, בפרט כך שעה שלמעשה כלל לא פוטר.

אי לכך, נעתר בית הדין לעתירת המערערת והורה על ביטול הסכם הפרישה, בכל הנוגע לזכאות המערער לפיצויי פיטורים.

בכל הנוגע לעתירתה של המשיבה להכריז בנוסף, כי המערער אינו זכאי ל"זכויות סוציאליות" - שלא פורטו, קבע בית הדין שמדובר בסעד גורף, כאשר באופן עקרוני תשלום של זכויות סוציאליות אינו מותנה בהסכם הפרישה.

בנוסף, חייב בית הדין את המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח.

3.           על קביעותיו אלו של בית הדין קמא, הגיש המערער ביום 30/9/12 את ערעורו שבנדון לבית דין זה, כאשר ביום 17/3/13 נקבע התיק לדיון בפני מותב ליום 11/9/13, וניתנו הוראות לגבי הגשת סיכומי ומוצגי הצדדים בערעור.

4.           ביום 4/7/13 (כחודשיים לפני מועד הדיון בתיק זה) ולאחר שהוגשו כבר סיכומי ומוצגי הצדדים, הגישה המשיבה את בקשתה זו להפקדת ערובה.

עיקרי טענות הצדדים

5.           לטענת המשיבה בבקשתה שבנדון, וכפי שצוין בפסק דינו של בית הדין קמא המערער אינו מתגורר בארץ, ושוהה מזה זמן בחו"ל ללא כוונה לחזור; המערער לא הופיע לדיון כלשהו בבית הדין קמא ולא ידוע למשיבה על מקום הימצאותו, שכן הוא דאג לא להותיר עקבות באשר למקום מחבואו בחו"ל.